החלטה בתיק ב"ש 2071/13

מונחת בפניי בקשה דחופה למתן צו המורה לשירות בתי הסוהר למסור למבקש מידע על אודות קיומו של אסיר בטחוני בשם סעיד אבו בכר.

רקע עובדתי

נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו מסירת מספרי כרטיסי סים לאסיר בטחוני, פעיל חמאס. המבקש הואשם בעבירה אחת של פעילות נגד הסדר הציבורי ובעבירה אחת של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. בית המשפט הצבאי בשומרון זיכה את המשיב מעבירת ביצוע השירות ותחת זאת הרשיעו בשתי עבירות של פעילות נגד הסדר הציבורי.

ההרשעה הייתה מבוססת בעיקר על הודאתו המשטרתית של המבקש, לפיה העביר במקרים רבים מספרי כרטיסי סים לאסירים ביטחוניים באופן כללי, ובאופן ספציפי יותר לאסיר בטחוני, פעיל חמאס, בשם סעיד אבו בכר.

שני הצדדים ערערו על הכרעת הדין וערעוריהם נדחו.

טענה מרכזית שעמדה במרכז הדיון הן בבית המשפט קמא והן בבית המשפט לערעורים הייתה שאלת זהותו והשתייכותו הארגונית של האסיר אבו בכר. הסנגור טען כי לא הוכח שקיים אסיר בשם זה וכי לא הוכחה השתייכותו הארגונית. בית משפט זה קבע כי לאור המשקל המלא שניתן להודאת המבקש על ידי הערכאה קמא, הוכח כדבעי קיומו של האסיר סעיד אבו בכר. מאידך, נקבע שלא הוכחה השתייכותו הארגונית של אבו בכר, הואיל והמבקש לא מסר את מקור ידיעתו בעניין זה ואף לא נשאל על כך בחקירתו.

לאור זאת, קבעתי כי הוכח שהמבקש העביר אמצעי תקשורת לאסיר ביטחוני, אך לא הוכח שזה היה פעיל חמאס. על כן, הכרעת שדינו של בית המשפט קמא נותרה על כנה.

מיד לאחר מתן פסק הדין שבערעור, פנה המבקש לשירות בתי הסוהר וביקש כי יבדקו:

"האם בתקופה מיום 1.1.12 ועד ליום 1.3.12 היה אצל שירות בתי הסוהר אסיר ביטחוני, מהשטחים, ששמו "סעיד אבו בקר" ו/או "סעיד אבו בכר"?

האם בתקופה מיום 1.1.12 ועד ליום 1.3.12 היה אצל שירות בתי הסוהר אסיר ביטחוני, מהשטחים, ששמו "סעיד אבו בקר" ו/או "סעיד אבו בכר" שהוחזק בכלא נפחה?

האם בכלל אי פעם היה אצל שירות בתי הסוהר אסיר ביטחוני, מהשטחים, ששמו "סעיד אבו בקר" ו/או "סעיד אבו בכר"? ואם כן, באיזה תקופה ואיפה הוא היה מוחזק?"

תשובת שירות בתי הסוהר הייתה כי:

"אין בפרטים המועטים שהעברת בכדי לאפשר זיהוי כנדרש או חיפוש, ולא נוכל לאתר את פרטי האסיר שהנך מבקש באופן מדויק ללא שם מרובע (שם - פרטי, סב, אב, משפחה) או מס' תעודת זהות"

בעקבות תגובה זו הגיש הסנגור "בקשה דחופה ביותר למתן צו" בו, כאמור, מתבקש בית המשפט ליתן צו הורה לשירות בתי הסוהר לבדוק ולמסור למבקש תשובה לשאלות שלעיל.

הסנגור ציין כי בעדותו בבית המשפט הכחיש המבקש היכרות כלשהי עם אדם בשם סעיד אבו בכר. לטענתו, מסמך מגורם רשמי המעיד על כך שלא קיים אסיר בשם זה יביא בהכרח לזיכויו של המבקש מפרט האישום השני, ובהעדר תוספת ראייתית אף מפרט האישום הראשון.

הסנגור מפנה לפסק הדין בעניין שוורץ (בש"פ 1781/00 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 293 (2001)) בו נקבע כי בית המשפט מוסמך לדון בבקשה לעיון בחומר חקירה במסגרת בקשה מקדמית למשפט חוזר הואיל ומדובר בזכות טפלה הנלווית לזכות למשפט חוזר.

בהתאם להחלטתי, התביעה הצבאית הגיבה לבקשה בכתב. בתגובה זו, עותרת התביעה לדחיית הבקשה מטעמים מספר.

אקדים ואומר כי חלק מהסתייגויות התביעה בנוגע למסירת הראיה לסנגור אינן מבוססות. בקצרה יאמר שטענה כי אין מדובר בחומר חקירה מן הטעם שהחומר לא היה מצוי בידי התביעה, תמוהה היא בהתחשב בקביעה בערעור, לפיה אי בירור פרטים אודות אותו סעיד אבו בכר המוזכר באמרת המבקש מהווה מחדל חקירתי.

כך גם באשר לתהיות בדבר חוסר הבהירות באשר לסמכותו של בית משפט זה להוציא צו כלפי שירות בתי הסוהר, אשר הינו "גורם שאינו שוכן בתוך גבולות האזור". על פי רוח טענה זו, האם חולקת התביעה על תוקפם של צווי מעצר ושחרור או צווי זימון אחרים הנמסרים על ידי בית משפט צבאי באזור לביצוע בידי שב"ס?